מעבר למדינה אחרת גרמה לי לחשוב על הרבה דברים עליהם גדלתי. בהמשך למאמר האחרון ״דתות וזהויות״, אני רוצה לדבר רגע על דברים שמלמדים אותנו מילדותנו כשאנחנו גדלים בסביבה יותר מסורתית או דתית.
״לא תבשל גדי בחלב אימו״ הוא ציווי מתוך התנ״ך שעל פיו היהודים הולכים. והציווי, מבחינה שטחית ומבחינה ליטרלית, הוא לא לאכול בשר וחלב יחד. ואכן, זה מה שקורה בפועל, כמובן מי שמרגיש שזה מתאים לו. המעבר שלי, שרציתי לעשות אותו מאוד מגיל צעיר, פתח אותי לתרבויות חדשות ולמאכלים שונים. כמובן שכשטסתי לטיולים לא הגבלתי את עצמי, אבל עצם המעבר גורם לי להסתגל ולאכול דברים שבדרך כלל לא הייתי אוכלת, וכמו גם אכילת בשר וחלב יחד. כפי שאמרתי בעבר, אני לא דתייה או שומרת מסורת (או בכלל מזדהה עם איזושהי דת), אבל ההרגל שלי לא היה לאכול אותם יחד. בכלל, כמות הבשר שהייתי צורכת היה מאוד נמוך בכל שבוע.
במהלך הימים הראשונים שלי כאן, עלתה לי תהייה על כל הנושא. למה הציווי הזה נשמר כל כך חזק בתרבות היהודית? למה לקחנו בעצם את הציווי באמונה שמדובר באיזשהו חוק? במשהו שאנחנו חייבים לעשות, ואם לא אנחנו לא הוליכים לפי מה שאלוהים אמר?
אני דווקא רוצה לראות את זה באופן אחר, באופן מטאפיזי:
"So here, you take all the commands, every one. Not only those that are in the ten, but the one I’ve just taken in the 23rd chapter of Exodus: “Do not boil a kid in its mother’s milk.” So all day long we are boiling the kid in the mother’s milk. We’re taking what we do not want in our world and paying all attention to it… that is the milk…and we are feeding it and keeping it alive. I should sacrifice that kid, which is the symbol of sacrifice, and take my attention away from it, and put it on something entirely different."
– Neville Goddard, Partakers of the Divine Nature, 12.6.1968
אקח את הציווי ואפרק אותו לגורמים, כפי שנוויל מציע בעצמו באחת מההרצאות שלו:
״לא תבשל גדי בחלב אמו״
הגדי מסמל את הרצון, את המשאלה אותה אנחנו רוצות לממש. משהו שכביכול כרגע אין לנו, אך אנחנו רוצות להשיג בהמשך. בנוסף, הגדי יכול לסמל לנו את מי שאנחנו רוצות להיות (Being), הזהות שאנחנו רוצות לבחור.
האם מסמלת את התודעה הנוכחית שלנו ממנה קיבלנו את המשאלה, את השאיפה החדשה שלנו, את מי שאנחנו רוצות להיות.
חלב האם מסמל את התנאים הקיימים בעולם הגשמי שלנו. את כל מה שהחושים שלנו יכולים כרגע לקבל כראיה. את התנאים הקיימים בעולם הגשמי. מה שאנחנו עדיין תופסות כאמת, כמציאות. בנוסף, חלב האם מסמל את המחשבה או האמונה שאנחנו יצורים אנושיים מוגבלים.
הבישול של הגדי בחלב אימו מסמל את מחשבות ה״איך זה יכול לקרות?״ ״מה אני צריכה לעשות כדי לגרום לזה לקרות?״ וההתעסקות בכל מה שקשור בעתיד או בעבר, והרגשת הנפרדות מאלוהים. בעצם הבישול הוא ההקטנה של עצמנו, הקטנת האמונה בדברים שקורים מאחורי הקלעים ואנחנו לא יכולות לראות.
הציווי לא מדבר על העולם הגשמי מבחינה ליטרלית של לא לאכול בשר עם חלב. הציווי מדבר על העולם הפנימי שלנו ועל מה שנעשה כדי לקבל את מה שאנחנו באמת רוצות, את המשאלה החדשה שלנו. את הרצון שלנו.
מה שהציווי באמת אומר לנו זה שאסור לנו לערבב את המשאלה שלנו, את הרצון שלנו (הגדי) עם המחשבות שלנו, עם התנאים הקיימים בעולם הגשמי שלנו (חלב האם).
נניח והמשאלה שלנו היא שתהיה לנו עבודה אחרי תקופה לא מבוטלת של אבטלה. זהו הגדי שלנו. התנאים הנוכחיים, חלב האם, הוא שאין לנו עבודה, אין לנו הכנסה, אנחנו לא עושות שום דבר ביום יום שלנו מלבד לחפש משרות באינטרנט או הולכות לראיונות. אם אנחנו ניקח את התנאים הנוכחיים, את מה שאנחנו מרגישות כלפי המצב ואת האכזבה מכל ראיון או יום בחיפושי משרות שלא מקדמים אותנו, אנחנו בעצם מבשלות את הגדי בחלב אימו.
אנחנו צריכות לזכור – הכל מתחיל מבפנים, מתוכנו. כל דבר שאנחנו רואות בעולם הגשמי, הוא שיקוף של מה שאנחנו מרגישות מבפנים. ולכן, חשוב לשים לב היכן נמצאת התודעה שלנו – האם היא נמצאת בחוסר עבודה, בקושי, באי מציאת עבודה חדשה, בזמן שבוזבז? או שהיא נמצאת דווקא במלאות ובאמונה כי אנחנו כבר נמצאות בעבודה חדשה עם כל הקריטריונים שאי פעם חלמנו עליהם?
ברגע שאנחנו רוצות משהו והוא מגיע ממצב של חוסר, המראה תראה לנו שוב ושוב את החוסר הזה. וגם ההפך הוא הנכון, ברגע שאנחנו מסתכלות על המצב ורואות כיצד הוא משתנה לנגד עינינו בדרך שהכי טובה לנו, העולם יראה לנו בדיוק כך.
כמובן, זה לא אומר שלא נפקפק בהגשמה שלנו או שנרגיש פחד או לעיתים לא נאמין שזה יכול לקרות. אבל החלק הכי חשוב הוא לשים את הפוקוס במה שאנחנו רוצות, בלא נודע ובדבר הכי טוב שיכול לקרות. קל לנו הרבה יותר להאמין לחוסר, אבל אין לו הרבה יותר משקל מאשר הרגשת מלאות ואמונה. פשוט למדנו שדברים לא טובים או מחסור בדבר כזה או אחר קורה לעיתים קרובות יותר כי אלו החיים. אבל זה לא נכון. לא זו האמת.
"Now up to a point you and I are free to decide and to act, up to a point. The action is all imaginal. I decide now what I want to be and I name it. You decide you want to be the biggest in your profession or to be this, that and the other and you name it. Having made the decision, you only act mentally. It’s an imaginal act: You create the scene which would imply the fulfillment of that state, and you act it. At that moment you’re over; you do not devise the means to fulfill it, you simply act. At that moment then consequences take over and consequences then create a new situation which now demands from you, well, a new decision. Because, this is now a new challenge demanding of you a new situation, a new decision, a new act. And all you do is act.
If you are honest with yourself, you will know after you have acted although you do play certain parts in the unfolding drama that you didn’t do a thing about devising the means. You meet this one automatically, this one by chance, this one so and so, and then it all adds up and what you acted upon comes to pass. The whole thing comes to pass."
– Neville Goddard, Partakers of the Divine Nature, 12.6.1968
אז איך נרגיש שאנחנו שלמות עם המצב הרצוי, עם הרצון שלנו? איך נרגיש שאנחנו כבר לא בחוסר?
העבודה היא פנימית בלבד. אנחנו חייבות לנתק את עצמנו מהעולם החיצוני ומההיגיון ולשים את הפוקוס שלנו על מה שאנחנו רוצות, לא על מה שאנחנו לא רוצות. מה שאנחנו שמות עליו את הפוקוס, את התודעה שלנו, הוא זה שיגדל.
נוויל אומר דבר פשוט, אנחנו בוחרות את מה שאנחנו רוצות להיות. את המשאלה שלנו. ואז, העשייה שלנו היא מנטלית – אנחנו נכנסות פנימה, ומדמיינות. בדמיון, אנחנו בוחרות סצנה שתמחיש את המשאלה שלנו כאילו היא כבר התממשה. לא רק פעם אחת, אלא שוב ושוב, עד שנרגיש כי זה כבר כאן. עד שנאמין בזה בכל ליבנו למרות שבעולם הגשמי אין זכר להתממשות המשאלה. כי זו העבודה האמיתית – ההתמסרות לאמונה בלא נודע.
אנחנו לא חייבות להיכנס למצב מדיטטיבי בשביל זה. אנחנו יכולות להמשיך את שגרת היום שלנו ולהרגיש כאילו אנחנו כבר עובדות, כאילו אנחנו כבר עושות את מה שתמיד חלמנו לעשות. וכמובן, נוכל לחשוב מתוך העתיד – מה הייתי קונה לעצמי אם כבר יש לי עבודה מסודרת? מה הייתי עושה ביום יום אם אני כבר עובדת?
העולם ישתנה כתוצאה מכך, ואנחנו נבחר את הבחירות שלנו ונעשה מעשים בעולם הגשמי מתוך תודעה אחרת לגמרי. מתוך שלמות ולא מתוך חוסר. מתוך אמונה ואהבה ולא מתוך חוסר אמונה ופחד.
Divinity's Way 
כתיבת תגובה