העולם הוא מראה

To read the English version, click here

---

לפני שאני מתחילה, חשוב לי להדגיש משהו – אני לא מדברת על התעללויות, על חוויות קשות עם אנשים רעילים שקשה לצאת מהן וכדומה. לשום דבר אין הצדקה למעשים כאלה, גם אם יש הסבר רוחני מאחוריהם.

---

העולם הוא מראה או למה אנחנו רואות את השיעור שוב ושוב?

בין שנרצה זאת ובין שלא, העולם שלנו הוא מראה אחת גדולה למי שאנחנו בפנים. לכל הטוב שבתוכנו, אבל גם לצללים המסתתרים מאחורי האיגו. מאחורי המסיכה.

שמתן לב שכאשר אתן נכנסות לאיזשהו חדר, למשרד, לאזישהו אזור עם אנשים מוכרים במזג טוב ואופטימי, כך גם כל האנשים בסביבה במצב רוח טוב? וכאשר אתן במצב רוח רע, שליליות, כאובות עייפות וכדומה, כך גם האנשים סביבכן?

הדבר הזה הוא לא מקרי. בסופו של דבר התדר שאנחנו נמצאות בו, ישתקף אלינו במראה. נוסף על כך המחשבות שלנו, המעשים שלנו וכן הלאה ישתקפו גם הם בכל מיני סיטואציות, בכל מיני אנשים, בכל מיני מקרים שאולי נחשוב שהם רק מקריים.

אבל שום דבר אינו מקרי. הכל מדויק.

וזה לא רק עניין של תדר, זה עניין של תודעה. מה שאנחנו מאמינות בו, מה שאנחנו מדמיינות, מי שאנחנו בזה הרגע וכן חסמים בתת המודע. העולם ישקף לנו את הדברים הטובים והטובים פחות. את מה שאנחנו רוצות וגם מה שאנחנו לא רוצות (בייחוד אם זה משהו שאנחנו מאמינות בו, ושוב, לטוב או לרע).

זה לא המצאה אלא חוק של היקום.

ברגע שאנחנו במודעות לסביבה שלנו, נוכל לשים לב יותר ויותר לאותן סיטואציות שחוזרות על עצמן, לאותם דפוסים שרודפים אחרינו, ולראות מה אנחנו מחזיקות בתוכנו. אז אנחנו צריכות להיות בהכרת תודה שיש לנו בכלל מראה שתראה לנו את הכל ללא פילטרים, כדי שנוכל לעשות עבודה על עצמנו. כי הכל מתחיל מבפנים – וכאשר נעשה עבודה פנימית, כך אנחנו נראה את השינוי שמתחולל בפנים בעולם הגשמי.

אבל מה אם אנחנו עושות את העבודה הפנימית הדרושה לנו, ועדיין עוברות את אותו השיעור שוב ושוב ושוב?

כמובן שזה עניין אינדיבידואלי, אבל ממה שאני מבינה וחוויתי בעצמי, יש עדיין איזשהו חסם או אמונה שחבויה טוב טוב בתת המודע שלנו, בין שנרצה בכך ובין שלא. יש אמונות שהן מאוד שורשיות, שגם אם נשנה את אלה שהגענו אליהן, עדיין לא הגענו לשורש העניין. עדיין יש משהו מעבר.

לפעמים אנחנו נימנע מלהגיע לשורש בגלל הכאב. בגלל שקשה לנו עם האמת; עם מה שמסתתר מתחת.

אני לא אומרת שתמיד חייב לעשות עבודת צללים או לחפור עמוק בתוכנו. כי יכול להיות מצב שעצם השינוי של הסטייט אוף מיינד שלנו, ייצור שינוי באמונות של תת המודע שלנו. יש הרבה דרכים לשינויים, ואין דרך אחת שהיא הכי נכונה. כמו שאמרתי בעבר – לכל אחת יש דרך שונה וייחודית לה.

אני מאמינה בשילוב של כמה אפשרויות, אך זה יכול להשתנות מאדם לאדם.

משהו בנו לא לא בסדר אם יש שיעור שחוזר על עצמו. בכלל עצם העובדה שאנחנו חושבות שמשהו לא בסדר בנו פשוט מעצים את הדמות הזו שלקחנו על עצמנו כאן בעולם הגשמי הזה. אנחנו צריכות לקחת צעד אחורה ולזכור מי אנחנו באמת – לא הדמות, לא המסיכה. לא האיגו. אלא אלוהים. המקור. הטבע. האור.

כל שיעור שמגיע אלינו, כל דפוס, כל בעיה, כל קושי, הם רק עוד דחיפה קטנה לעבר ההתעוררות. לעבר האמת. אנחנו לא תמיד נזכור מי אנחנו כשטוב לנו והכל מושלם. דווקא בחושך אנחנו יכולות לראות את האור. וזה תקף גם כאן.

אם שיעור חוזר לנו בחיים, זה אומר ששכחנו מי אנחנו ואנחנו צריכות איזושהי תזכורת. להראות לנו שאנחנו יותר מידי עסוקות בעולם הגשמי, בדמות הגשמית שלנו, במסיכה. השיעורים יכולים להיות קשים לפעמים, אך ברגע שאנחנו נותנות לדברים להיות ומזכירות לעצמנו מי אנחנו באמת, השיעורים האלה ייפתרו מעצמם. אנחנו לא צריכות לסבול – הסבל מגיע בעקבות ההתנגדות שלנו לדברים. אין לנו מה להקשות על עצמנו או לחשוב שדברים צריכים לקחת זמן כדי להיפתר – שינויים יכולים להיות תוך רגע, תוך יום, תוך שבוע. זה תלוי בנו ובכמה אנחנו רוצות את השינוי בתוכנו.

"The whole vast world is yourself pushed out. All that you behold, though it appears without it is within in your own wonderful human imagination of which this world of mortality is but a shadow."

Neville Goddard

שיעורים בתוך המשפחה

נולדנו למשפחה מסוימת, עם אנשים מסוימים, מסיבה מסוימת. יש בני משפחה שנהיה איתם בטוב, ויש כאלה שיראו לנו שוב ושוב דברים שלא נעימים לנו. אותה נשמה בחרה להיות לנו שיעור חשוב, מראה קשה יותר, למה שמתחולל מבפנים, או לדברים שהנשמה שלנו רצתה ללמוד כאן. תחשבו על העולם הזה כעל בית ספר. אם נישאר ברמה מאוד שטחית, לא נלמד שיעורים חשובים. לא נלמד לפתח את עצמנו. ובשביל זה יש משפחות שמלמדות אותנו בצורה קצת קשוחה יותר מאחרות.

אתן כדוגמה אישית עליי ועל כך שאחותי היא אחת המראות הגדולות והקשוחות שיש לי במשפחה. דרכה אני לומדת להציב גבולות לי ולאנרגיה שלי. דרכה אני רואה את הפחדים שלי ומקבלת עליהם אישור. כשאני מסכימה לזה לעבור דרכי – זה לא משפיע עליי יותר מידי. אבל כשאני מתנגדת לזה – אני סובלת. זה מכאיב לי הרבה יותר.

לרוב אחותי תראה לי את מה שאני עדיין צריכה לחזק בתוכי – את תחושת הערך העצמי שלי, את העמידה במקום ובערכים שלי, והצבת גבולות.

אני לא אשקר, שיעור במשפחה זה אחד מהדברים הקשים ביותר. גם אחרי המון סבבים של ריפוי עצמי ושל התפתחות רוחנית – אני עדיין רואה דברים צצים. אבל אני יודעת שזה הזמן שלי להראות לעצמי שאני מסוגלת לעבור את השיעורים האלה. זה הזמן להראות ליקום שסיימתי והגיע הזמן לשלב הבא.

אז איך אנחנו יכולות לשנות את המראה? מה אנחנו יכולות לעשות במקרים בהם שיעור חוזר על עצמו שוב ושוב?

הינה מספר אפשרויות (מתוך אינספור) עליהן אני ממליצה. לא חייב את כולן כמובן, הכל תלוי למה אתן הכי מתחברות:

1. כתיבה אינטואיטיבית – כתיבה רציפה של כל מה שמתחולל בראש שלנו, או על ידי מענה של שאלות שיכולות למקד אותנו לגבי הטריגר, השיעור או הסיטואציה שחווינו. ברגע שנקרא את הדברים מחדש, אנחנו יכולות לעשות לעצמנו סדר, או אפילו לראות את מה שבאמת מדבר מתוכנו – הפחד, האמונה, החסם בתת המודע… כתיבה, בייחוד כתיבה אינטואיטיבית, היא דרך נהדרת להתחבר לעצמנו, להכיר במה שעובר עלינו, ולעבור טרנספורמציה גדולה.
2. מדיטציה – מדיטציה יכולה לעזור לנו להרגיע את מערכת העצבים, לתת לנו דרך הסתכלות עמוקה על השיעור או הסיטואציה, לעזור לנו להתחבר לעצמנו ולהיזכר מי אנחנו באמת. עם המדיטציה אנחנו יכולות לתת מקום למה שאנחנו מרגישות ולשחרר השיעור שכובל אותנו.
3. דמיון – שימוש בדמיון של מה שאנחנו רוצות שיקרה כאילו זה קורה כבר עכשיו. למשל, אם אנחנו רוצות לזמן זוגיות אבל אנחנו תמיד נתקעות על אותו סגנון של בחורים – זה לא מקרי. אנחנו נדמיין את הבחור האידיאלי, ונרגיש כאילו הוא כבר כאן איתנו. ככל שנדמיין זאת יום ביומו, ונרגיש באמיתותו של הדמיון – כך נדע איך להתמודד עם השיעור ולהמשיך הלאה.
4. רגש – מתקשר כמובן לדמיון, אך יכול לבוא גם בנפרד. העלאת הרגש שלנו לאיך היינו רוצות להרגיש אחרי שכבר הבנו את השיעור הזה, או ברגע שיש לנו כבר את מה שאנחנו משתוקקות לו. כפי שנוויל היה אומר – רגש הוא הסוד. בסופו של דבר כל דבר שנרצה מסתכם במה שהיינו רוצות להרגיש באמת. למה אנחנו רוצות דבר מסוים? כי הוא גורם לנו להרגיש טוב, בטוחות, אהובות וכדומה. אבל כדי שנראה משהו במראה, זה מתחיל בהרגשה הפנימית שלנו. וברגע שנרגיש זאת לחלוטין בתוכנו, העולם יראה לנו את המציאות בהתאם לזה.

חשוב לי להדגיש משהו – גם אם למדנו את השיעור, גם אם בחרנו לשחרר את עצמנו מהשיעור, ברוב המקרים אנחנו עדיין נראה אותו מידי פעם חוזר. זו אחת הדרכים של היקום לבחון אותנו ולראות כיצד נגיב. הזמן הוא לא לינארי ולכן יהיו תקופות שיהיה לנו קשה יותר להיות בחמלה לעצמנו כשנראה משהו שאנחנו לא מרגישות כי הוא טוב לנו. אבל כאן זה השיעור האמיתי, ולקיחת האחריות על חיינו. רוחניות זה לא עניין חד פעמי, זה דרך חיים. לכן דווקא במקומות הנמוכים או הקשים יותר נמצאת הלמידה הכי טובה שלנו. שם נמצא האור.

גם כשנקבל את הדברים כפי שאנחנו רוצות, אנחנו צריכות לשים לב לדרך התגובה שלנו, לדרך בה אנחנו רואות את העולם; כשאנחנו נקבל את מה שרצינו כל כך הרבה זמן, לפעמים נופתע, לפעמים נתרגש, לפעמים אפילו נפחד. כל זה יכול להעצים את השיעור שחווינו כל כך הרבה פעמים בעבר.

היו ברגע, תנו לתחושות לעבור דרככן, ותחוו. העולם נועד לשרת אתכן, ולהוות לכן מראה ישירה כדי לעזור לכן להשתנות ולהתפתח. אין צורך לפחד או להתאמץ יותר מידי כדי שמשהו יתממש או ישתנה – אלא להיות במודעות.