אלכימיה

To read the English version, Click here

תרגישי.

תרגישי את כל קשת הרגשות שלך. הרגשות החיוביים או השליליים. הגוף שלך רוצה לדבר איתך, הוא חבר, לא אויב. אומנם לא תמיד ההרגשה תהיה נעימה, ואנחנו כמובן תמיד רוצות ללכת לכיוון של מה שעושה לנו טוב, אבל לפעמים החיובי דווקא עובר בתוך השלילי. האור יכול להתגלות בחושך. עצם זה שתרשי לעצמך לפרוק, דווקא יחבר אותך לעצמך. תוכלי להבין כי הרגש הזה בא לספר סיפור – הוא בא כי הוא רוצה להשתחרר מתוכך. אנרגיה שנשארה חבויה בגוף במשך שבועות, שנים, או אפילו במשך דורות. אבל כשאת מרגישה אותו? את יכולה לשנות אותו. את יכולה להיות האלכימאית, לתעל את הכוח שטמון בו, לשנות את צורתו.

אני מודה, לא תמיד זה פשוט, גם לא לי. עברתי עם הכאב והרגשות שלי מסע ארוך, ואני עדיין עוברת. תמיד חשבתי שמשהו לא בסדר בי כי אני מרגישה משהו שלילי. כי אני מגלה שכבה ועוד שכבה של כאב, של עצבות. של פחד.

אבל מה שלמדתי מכל זה, זה שהכאב, העצב, הפחד וכל שאר הרגשות מסוג זה, הם כאן כדי שנחווה אותם. כדי שנלמד מהם. אנחנו אלוהים בגוף אנושי מסיבה מסויימת, לכן להדחיק את החלק הזה בנו או לחשוב כי אם אנחנו חוות משהו שלילי זה אומר שמשהו לא בסדר בנו – זה שגוי מיסודו. חשוב שנהיה בחמלה לעצמנו וניתן לעצמנו תוקף למה שאנחנו חושבות, מרגישות וחוות באותו הרגע. הדחקה של כל אלה תגרום לנו להדחיק את האנרגיה וצבור אותה בתוך הגוף שלנו – ולאחר זמן מה, אנחנו יכולות לחלות או לראות עוד ועוד סיטואציות שישקפו לנו את מה שאנחנו משתיקות בתוכנו – כי בסופו של דבר, העולם הוא מראה למי שאנחנו. לטוב ולרע.

כמובן שחשוב לי לציין כי אני לא מדברת על להיכנס ללופים של מחשבות שליליות, של נתינת תוקף לדפוסים ישנים ולמעשים שלא משרתים אותנו. זו לא חכמה. מה שכן, אנחנו צריכות להיות במודעות למה שקורה לנו בתוכנו. ואם אנחנו מוצאות את עצמנו נכנסות ללופ מחשבתי, רגשי וכדומה, לעצור את עצמנו ולבדוק בינינו לבין עצמנו מה הסיבה לכך? מה הגוף רוצה לומר לי?

ואיך נעשה זאת? בכל דרך שנוחה לנו, שנעימה לנו, שמתחברת לנו – מדיטציה, כתיבה אינטואיטיבית, יציאה להליכה והקשבה למוזיקה ועוד. לא לברוח ולתת לדברים אחרים להעסיק את הראש כדי שהתחושות ייעלמו – אלא דווקא להיות מכוונות מטרה – להבין את עצמכן טוב יותר.

כי אני מכירה את זה בעצמי – אני בורחת כדי לא להרגיש. עד לא מזמן זה היה בריחה לטיקטוק, או לסרטונים מצחיקים, או אפילו למשחקים. כדי לא לכאוב. לא להרגיש. כדי לחזור להיות בסדר. אבל הבנתי שזה לא משרת אותי – ולמרות הקושי, אני יושבת עם עצמי, בין אם זה במדיטציה, ובין אם זה בכתיבה ונותנת לכל מה שאני מרגישה וחושבת מקום. וכן, יש המון רגעים בהם אני רק רוצה לברוח ולעשות משהו אחר, אבל אני יודעת שזה לא יעזור לי מאוחר יותר. וזה יחזור שוב ושוב, ואולי אפילו בעוצמה גדולה יותר.

מה שלמדתי על עצמי כשהלכתי לטיפולים עם מדריך רוחני זה שזה בסדר להרגיש את הכאב, וזה בסדר לרצות שהוא ייעלם. תמיד יהיו לנו בראש שני קולות. וחשוב לתת לשניהם מקום, כדי שלא תיווצר התנגדות שתגרום לכאב להמשיך או להשתיק אותו מבלי באמת לטפל בשורש הבעיה. אני באמת מאמינה שזה לא צריך לקחת המון זמן. שני הקולות האלה הן רק חלקים של העצמי – של המסיכה של מי שאנחנו במציאות הגשמית. אבל מתחת למסיכה שוכנת האמת – מי שאנחנו באמת. המקור. אלוהים. האנרגיה שאיתה אנחנו נותנים תוקף לדבר אחד או למשנהו. ברגע שניתן לשני הקולות האלה מקום, לגיטימציה, ואהבה ללא תנאי, החיכוך בין השניים, הכאב וההתנגדות ייפסקו או פשוט יורגשו בצורה פחותה הרבה יותר.

זה אולי ייקח יום, אולי שבוע, אולי חודש ויותר כדי שהתרגול הזה על עצמנו יהיה אוטומטי. וזה בסדר. הדבר הראשון שחשוב כאן הוא עצם המודעות שלנו לדבר. לכאב, לרגשות שצפים, להתנהגויות שלנו שיכולות להופיע אחרי טריגר. נסי לחשוב על כך בצורה כזו: אם זו הייתה החברה הכי טובה שלך, איך היית מתייחסת אליה? מה היית אומרת לה? האם היית ביקורתית כלפיה, או דווקא מנחמת ואוהבת אותה לא משנה מה? ואם תחליפי את החברה הכי טובה שלך בעצמך, תראי כמה פשוט זה יכול להיות. אנחנו לא צריכות לסבך את העניינים, רק לתת לדברים להיות.

המודעות של הכאן ועכשיו יכולה לעזור לנו בהמון מובנים – בין אם לקבל בהירות, לבין הקלה מיידית, לבין ריפוי עצמי ועוד. כמו כן, עבודה על אמונות, חסמים, פחדים וכעסים יכולה לשחרר מאיתנו המון אנרגיה עצורה ולתת לדברים לזרום כפי שהם אמורים לזרום. כל מה שאנחנו רוצות יכול להגיע אלינו במהירות, כבר להיות פה, מבלי שנתאמץ. החיים לא צריכים להיות קשים, מסובכים או מלאים בסבל ויגון. אנחנו נסבול ונסבך עניינים אם נתנגד. אם לא ניתן למה שעולה בנו את המקום הראוי לו. אם לא נקשיב לו. אם לא נתעל אותו ונשחרר אותו הלאה.

תתחילו היום, כי זה אף פעם לא מאוחר מידי – לא משנה באיזה גיל אתן, איפה אתן גרות, במה אתן עוסקות וכו׳. כל יום, כל רגע, הוא הזמן המדויק להתחיל או לנסות מחדש.