מעבדות לחירות

For the English version click here

מצרים

"We think the Bible is something that records the past. It’s contemporary. We think that the Israelites were saved from Egypt by some miraculous act of God unnumbered years ago, thousands of years ago, and we don’t know it’s taking place now. We think the pharaohs died thousands of years ago and we don’t know that they are in our present; that any tyrant in this world who can enslave you, who can restrict you, he is a pharaoh, and he will not let my people go."

– From Neville Goddard's lecture "The holy one" 12/12/1963

כשחושבים על פסח ועל מה שהסיפור מספר בתורה – לוקחים את הנושא פשוטו כמשמעו. היהודים היו עבדים במצרים, וזהו הסיפור של היציאה לחירות שלהם. אבל מה שרבים לא מבינים, זה שהתורה שאותה אנחנו מכירים, היא לא פשוטו כמשמעו. להיפך, התורה מוצפנת. התורה היא לא ספר היסטוריה. היא כוללת בתוכה סיפורים על גבי סיפורים שמלמדים אותנו את סודות היקום. על הכאן ועכשיו. לכן חשוב שנקרא את הסיפורים האלו עם ראש פתוח והבנה שהסיפורים הם לא מה שלימדו אותנו בבתי הספר, הם לא מה שמלמדים אותנו במהלך החיים שלנו. הדמויות הן בעצם אפשרויות לאן התודעה שלנו יכולה ללכת, איפה היא יכולה להיות כיום, ומה אנחנו יכולים לעשות בקשר לזה או ללמוד מהם.

"Egypt is here. Egypt is wherever you are where you are confined and you can’t escape. And the only exit from it is the name of God. If you don’t know the name of God and do not wisely apply the name of God, you’ll never get out of Egypt. And so Egypt is the world of restriction. And the Holy One’s only name is I AM."

– From Neville Goddard's lecture "The holy one" 12/12/1963

מצרים היא מצב התודעה הנוכחי שלנו, מצב התודעה שמאוד מגביל ומצמצם אותנו. היכן שהתודעה שלנו תהיה – זו המציאות שנחיה בה. אנחנו יכולות להיות במצב תודעה מדהים וכל השפע זורם אלינו, או אנחנו יכולות להיות במצב מחניק שלא מטיב איתנו (כלומר, במצרים). זה יכול להיות בתחום אחד, או בשלל תחומים בו זמנית. אבל הבחירה היא שלנו אם אנחנו נישאר במצרים או נצא ממנה.

מצב התודעה יכולה לשעבד אותנו לדברים שלא באמת נרצה בחיינו. ולכן, כמו בסיפור בתורה, אנחנו צריכים לצאת ממצרים. כיצד נעשה זאת? על ידי הבנה של מי אנחנו באמת, שאנחנו אלוהים. ואנחנו יכולות לשנות את מציאות חיינו, על ידי ההרגשה הפנימית שלנו, ההבנה שהעולם הזה הוא אשלייה אחת גדולה, והוא מראה למה שאנחנו חוות בפנים. למי שאנחנו מבפנים. הוא מראה של הדמיון שלנו.

יכול להיות ואנחנו נקבל התנגדויות ברגע שננסה לצאת ממצרים- אנחנו יכולות לקבל לא, לראות במראת המציאות שלנו שדברים הולכים הפוך ממה שרצינו וכדומה, בדיוק כמו שפרעה התנגד לבקשת משה. אבל מה משה עשה? האם הוא וויתר רק כי הוא קיבל התנגדות מפרעה? לא. הוא המשיך, כמובן בעזרת עשר המכות, עד שבסוף פרעה שחרר אותם. עשר המכות, אגב, הם הכוח האלוהי שלנו, הם ההתמדה שלנו בהיזכרות של מי שאנחנו. בהיזכרות בכוח שלנו.

מצרים יכולה גם להיות מטאפורה לכל העולם כולו, המטריקס שבו אנחנו חיות. המראה שמסביבנו. בסופו של דבר, אנחנו תחת עבדות – בין שאנחנו מודעות לכך ובין שלא. והעבדות היא נתינת הכוח שלנו לממשלה, למדיה, לכל דבר חיצוני לנו. אבל איך אנחנו יוצאות מהמטריקס? זהו דבר פשוט שאנחנו רק מסבכות את עצמנו יותר. אנחנו מתעוררות. מתעוררות לאמת. מזכירות לעצמנו שהכל בר שינוי. שהכל אפשרי. שאנחנו הכוח. אנחנו שמות את המודעות דווקא על מה שטוב ומטיב איתנו. אנחנו נותנות לפחד או לכאב פשוט להיות, אבל זוכרות שהם לא השליטים בחיינו. כי לא משנה באיזו מציאות אנחנו חיות, כל מה שנרצה – כבר אפשרי. כבר קיים. כבר נמצא. והוא רוצה להופיע עבורנו.

משה ואלוהים

לא רק מצרים מספרת את סיפור החיים שלנו. גם למשה יש חלק בסיפור העכשווי שלנו. משה הוא הדמות שאנחנו בוחרים להיות. המסיכה. תחילה הוא לא מאמין שהוא זה שיכול להוציא את היהודים ממצרים. הוא מפקפק בעצמו וביכולות שלו – ובואו נחשוב על זה כך, מי לא פקפקה ביכולות שלה לשנות את המצב התודעתי שלה? את מי זה לא פגש בחיים אי פעם? אנחנו יכולות לעשות הכל, אך אם ניתן לדמות של זו שלא מסוגלת לעשות זאת לשלוט בנו, זה מה שיהיה.

אלוהים, שכאן הוא מסמל את הנשמה שלנו, מדבר דרך הסנה הבוער. הנשמה שלנו תמיד מדברת אלינו, והמון פעמים אנחנו לא רואות זאת אבל הדברים שאנחנו עושות הן כתוצאה מהקשבה לנשמה (במיוחד אחרי זמן ארוך שבו לא הקשבנו לה והגנו למבוי סתום בתחום מסוים בחיינו). אלוהים מראה למשה שהוא אכן יכול לעשות זאת, שהוא יכול להוציא את עמו ממצרים – וזה בדיוק כמו שאנחנו נקלעות לאיזושהי בעיה שבמסווה היא דווקא מראה לנו את החוזק הפנימי שלנו – את מי שאנחנו באמת. הנשמה שלנו תמיד תדבר אלינו בצורה שמטיבה לנו, שמרוממת אותנו – כי היא יודעת מי אנחנו באמת. כי היא רוצה שנזכור, בייחוד בזמנים שקשה לנו.

יציאת מצרים האישית שלנו

כל אחת ואחת מאיתנו יכולה לקחת את סיפור יציאת מצרים ולהכניס אותו לתוך חייה. לא רק בזמן פסח, אלא בכל זמן שהוא. כי אין זמן אחד שהוא טוב או לא טוב. מה שחשוב זה הרצון הפנימי שלנו.

החלטתי בערב פסח שזה הזמן המושלם להתחיל את הדיטוקס שלי בכל הנוגע לטיקטוק (אבל כאמור זה לא כזה משנה מתי אתן מתחילות). אני מודה, אני מכורה לטיקטוק ולכל מה שקשור בסרטונים קצרים, מצחיקים, שמסיחים את דעתי. טיקטוק נהיה התמכרות, אבל התמכרות לא טובה – בכל רגע פנוי שהיה לי, נכנסתי אליו ונשאבתי לתוך הסרטונים. אני יכולה לשבת על זה חמש דקות או שעה, שעתיים, מבלי שאני יכולה להפסיק באמת. יש סרטונים טובים שמעשירים את הידע, אבל הרוב היה מאוד רעיל, מלא במסרים שיכולים לשבש את התודעה, מלא במגבלות ותבניות של העולם הישן – של דברים שאני כבר לא מאמינה בהם.

מלבד הטיקטוק, לקחתי על עצמי להיות במודעות למה שאני חושבת במהלך היום, לשים לב שאני לא נכנסת להוריקן של מחשבות שליליות ושאני לא משתעשעת בהן. כמובן שתמיד יהיו לי מחשבות שליליות פה ושם, ואני לפעמים לא ארגיש במיטבי, אבל במטרה היא להיות במודעות יום-יומית. במודעות על מה אני חושבת, במה אני מתרכזת יותר במהלך היום, על מה הפוקוס שלי, והשינוי העדין הזה במחשבה. המחשבות עצמן לא אלה שבוראות מציאות (לפחות לא לבד) אבל הן יכולות להשפיע מאוד על הלך הרוח שלנו, על המוטיבציה שלנו, על האנרגיה שלנו, על הסטייט אוף מיינד שלנו. אם נשהה יותר מידי זמן במחשבות על דבר מסוים שלא נרצה בחיינו – אנחנו נביא את הפוקוס של התודעה עליו, אנחנו נתחיל לדמיין סיטואציות מסויימות ואנחנו נתחיל להרגיש באמיתותן, ובסופו של דבר, אנחנו נראה את הדברים האלה במראה החיצונית, במציאות שלנו.

אני יכולה לומר כי זה עוזר לי, במקום להתרכז במה שבחוץ, אני מתרכזת במה שחשוב, במה שמתחולל בתוכי. ואומנם זה יכול להישמע חסר חשיבות לאנשים מסוימים, אבל ברגע שאנחנו באמת עושות צעד לקראת היציאה הפרטית שלנו ממצרים, דברים משתנים. דברים מורגשים אחרת לגמרי. וזוהי רק ההתחלה.

"Instead of constantly talking about your problems, start visualizing the solution and give gratitude as if you already received it !"

– Anna Brown

אז על מה הפוקוס שלנו? האם הוא על הבעיה, או על הפתרון? האם הוא על השלילי או על החיובי? חשוב שהמודעות שלנו תהיה דווקא על הדברים שאנחנו רוצות, כי אם נמשיך להשתעשע במחשבות לא טובות, במחשבות שליליות של מה יהיה או מה יקרה, במחשבות על העתיד או העבר – אנחנו נפספס את העובדה כי הזמן היחיד שיש לנו הוא העכשיו, הרגע הזה. והרגע הזה הוא הרגע שבו אנחנו יכולות להשתנות ולשנות את מציאות חיינו. לראות את העולם הזה בעיניים אחרות, ללא דפוסים או מגבלות. ללא מה נכון או לא נכון.

זה יכול לקרות אך ורק אם אנחנו פונות פנימה, ולא החוצה. רק אם אנחנו מאמינות בכוח שלנו, ולא בכוח חיצוני לנו. רק אם נכיל את האמת הפנימית ולא את השקר. לא של אנשים מסביבנו, לא של הממשלה, המדינה שבה אנחנו חיות, לא של סרטונים כאלה ואחרים. שלנו, אך ורק שלנו.

ואגב, זה לא רק במחשבות שלנו, אלא גם מה שאנחנו אומרות כלפי חוץ. על מה אנחנו מדברות ביום יום עם חברים או בני משפחה? האם זה על דברים חיוביים שמעלים את התדר שלנו? האם על דברים שנותנים לנו אנרגיה והשראה במהלך היום? האם אנחנו מוציאות מהפה שלנו מילות תמיכה ואהבה? כי אם על הרוב עניתן לא, סימן שהגיע הזמן להתכנסות פנימית, לניקוי פנימי של מה שמעכב אותנו, כדי שנוכל גם כלפי חוץ להפיץ את האור שלנו. כדי שנוכל לראות את האור הזה משתקף אלינו מהמראה.

יציאת המצרים שלנו תקרה ברגע שנחליט שאנחנו רוצות שינוי פנימי, נראה בעיני רוחנו את המקום שבו נרצה באמת להיות, ונחליט שזוהי כבר האמת לאמיתה. בלי התעסקויות במה שקורה מסביב, בלי להתערער ולתת לאמת של אחרים לקבוע לנו את הדרך.