הקסם שברגע הזה

To read the English version, click here

המדיטציה בחיי

תמיד היה לי איזשהו עניין לא פתור עם מדיטציות. מצד אחד – לא אהבתי לשבת רגע עם עצמי או כמה רגעים, או אפילו כמה דקות. היה לי קשה עם העובדה שאני חייבת לשבת בשקט כדי להרגיע את הראש, את המחשבות (אם כי המדיטציה לא אמורה להרגיע אותנו או להשתיק מחשבות) או בכלל פשוט ״לבזבז את הזמן שלי״ על מדיטציה. לרוב אני מתנגדת למדיטציה, ומרגיש לי שזה מגיע מהעובדה שאומרים שצריך. צריך למדוט בכל יום. צריך לפחות שעה ביום. צריך וצריך וצריך…

מצד שני, יש ימים שאני נהנית מזה מאוד. יש ימים שאני רק מחכה למדיטציה ולמה אני אגלה הפעם. הזמן של המדיטציה הוא לא רק זמן לעצמי אלא זמן לגילויים חדשים, לחיבור מחדש למי שאני, להרגשת ריחוף מטורפת. יש פעמים שאני מקבלת מסרים מהמדיטציות וזה מפליא אותי בכל פעם מחדש.

הפעם הראשונה שבאמת לקחת מדיטציות ברצינות הייתה לפני כשנתיים, באוגוסט 2023, כשהצטרפתי לאיזושהי קבוצה רוחנית בהנחייתה של קריסטון ג׳קסון, בחורה מקסימה מאנגליה שאני עוקבת אחריה באדיקות כבר מספר שנים. אחד מהדברים שהיא אמרה היה למדוט בכל יום, וכך לתרגל את מי שהיינו רוצים להיות. את איך שהיינו רוצים להרגיש. וכך במשך כחצי שנה, אולי אפילו יותר, עשיתי מדיטציות של 10 דקות לכל היותר. היה לי קשה יותר מזה, עד שהרגשתי שזה לא משרת אותי והפסקתי לעשות מדיטציה בכל יום. אחת הסיבות הייתה היא שהכרחתי את עצמי לעשות מדיטציה. לא כי רציתי – אלא כי הייתי בטוחה שזה יעזור לי במשהו. כן, היו לי המון רגעים נפלאים בהם התחברתי עמוק יותר לעצמי ואפילו שמעתי את שמי, כאילו ההדרכה שלי או הנשמה שלי קוראים לי בקול (על אף שהייתי לבד).

לרוב, כל מה שהייתי עושה זה לדמיין מה הייתי רוצה ולנסות להרגיש את זה כאמיתי. אבל לאחר ה-10 דקות הללו, הייתי חוזרת לעולם הגשמי ולא הרגשתי בשינוי. היום כמובן אני יודעת שהייתי ברמת מודעות אחרת, ויכולת ההכלה שלי לדברים שרציתי לא הייתה גדולה מספיק. הכל מדויק לנו ולדרך שלנו.

החיים הולכים בהרמוניה, בזרימה. אם נעשה משהו שמנוגד לזרם או מתנגד, זה יקשה עלינו עוד יותר.

הקסם שברגע הזה

האם באמת צריך לעשות מדיטציה כל יום ויום? האם באמת צריך לקחת כמה דקות בצד לעצמנו, לעצום את העיניים ולקחת נשימות עמוקות כדי לעשות את זה?

אז זהו, שלא. יש אנשים שיהיה להם הרבה יותר קל להיכנס למדיטציה כזו, וזה מעולה. אבל אישית, אני לא מצליחה לעשות זאת כל יום בשעות הבוקר, ובמיוחד לא שעה לפחות. אני יכולה עשר דקות, עשרים דקות, חצי שעה ואפילו ארבעים דקות גג. אבל אני פשוט לא מצליחה יותר מזה, וזה בסדר. יכול להיות וזה קורה כי לפעמים אני נכנסת למדיטציה במטרה למשהו מסוים – לאיזשהו גמול מסוים. ואני בטוחה שאיזשהו מקום אכן מבטיחים לנו כל מיני הבטחות בכל הנוגע למדיטציות.

אבל מדיטציה היא לא מה שנקבל אחרי כן או איך נרגיש אחרי כן. והיא לא מה שאנחנו חושבות שהיא – ישיבה בשקט ונשימות עמוקות. מדיטציה היא כל דבר שהוא שאנחנו נמצאים במודעות אליו – כלומר, הכאן ועכשיו. מדיטציה יכולה להיות ישיבה במרפסת וצפייה בשקיעה. או הזמן שבין עירות לשינה בלילה, כשהראש ריק ממחשבות ואנחנו בציפייה להירדם. מדיטציה יכולה גם להיות הרגע הזה בו אנחנו נוסעות באוטובוס ומביטות מחוץ לחלון או הרגע שבו אנחנו קוראות ספר ומתמסרות לדמיון.

אני אוהבת מדיטציות, בייחוד כשאני לא מחייבת את עצמי לעשות את זה או מצפה למשהו לאחר מכן. הכל תלוי באיך אנחנו נכנסות למדיטציה, מה הלך הרוח שלנו. אבל כאמור, אנחנו לא צריכים לשבת, לעצום עיניים ולעשות זאת בצורה הזו בדיוק. אנחנו יכולות לקחת כל דבר, להוסיף לו מודעות ולהיות במדיטציה פשוטה. חסרת גבולות. נותנת לנו שקט נפשי. עוגן.

וזה הקסם שברגע הזה. כל רגע של נוכחות הוא הזדמנות לשקט, לשלווה, לאהבה, ליופי אינסופי.

לכל אחת ואחת מאיתנו יש דרך מיוחדת שבה היא יכולה להתחבר לעצמה, להתחבר לרגע הזה, להתחבר למי שהיא באמת. אם משהו לא עובד – אם משהו מרגיש כמו הכרח, כמו איזושהי עבודה, זה אומר שזה לא מדויק. ואיך נדייק את עצמנו? נשאל את עצמנו מה כן. מה כן היינו רוצות לעשות כדי שזה יהיה זמן (מוקצב) לחיבור פנימי. למשל – הקשבה למוזיקה, קריאה איזשהו ספר, הליכה בטבע, ישיבה תחת השמש בחצר או במרפסת וכדומה. כל דבר שמרגיש נכון, כל דבר שהגוף יתרכך לתוכו. כל דבר שיעזור לנו רגע להתנתק מהכל, מהמהירות של הדברים מסביבנו. מכל ההמולה והרעש החיצוני לנו.

מדיטציה היא כל מה שאנחנו ניתן לה להיות. היא אכן תרגול של התבוננות פנימית – ברגשות שלנו, בתחושות הפנימיות של הגוף, במחשבות שלנו, אך היא גם הפשטות של הכלום ושל הכל, של התרכזות והעוגן של הרגע הנוכחי. היופי שבדברים הקטנים. השקט הפנימי. שקט לא אומר שלא יהיה כאב או מחשבות. אלא זה היכולת להבחין בתוך השקט במחשבות ורגשות ולא להזדהות איתם, רק לתת להם להיות ולחלוף כמו ענני סערה.