הסרטן ואני

זימנתי לחיי את הסרטן.
נשמע נורא, לא? יש שיקראו את המילים הללו ואולי יהיו קצת בהלם. יש כאלה שאולי אפילו יהיו מזועזעים מכך או חסרי אמונה. אבל אני מאמינה בקשר הישיר שבין הגוף לנשמה. כל מחלה שמתעוררת אצלנו בגוף, קשורה בקשר ישיר למה שמתחולל בתוכנו. כעס, פחד, טראומות, רגשות ותחושות דחוסים ודחוקים משפיעים על הגוף שלנו, בייחוד אם האנרגיה שלהם תקועה לנו בגוף ולא נתנו להם תוקף בזמן שהרגשנו אותם בפעם הראשונה.

הסיפור שלי

לפני כעשור, בשנת 2014, סיימתי ללמוד בתיכון. תאריך הגיוס שלי היה בסביבות ינואר 2015 , אז היה לי זמן לנוח. טסתי בפעם הראשונה בחיי לגרמניה עם הדודים שלי, שהביאו אותי איתם כמתנת גיוס. לאחר שחזרתי, חיפשתי עבודה והתחלתי לעבוד באיזושהי עבודה עם שכר מינימום שלא אהבתי. ככל שהזמן עבר, ככה הרגשתי יותר ויותר חנוקה, בידיעה שבקרוב אני מתגייסת.

לא רציתי להתגייס. תמיד האמנתי שהמקום שלי הוא לא שם. לא הייתי משתמטת, כמובן, אבל בתוך תוכי ידעתי שזה לא משהו שאני צריכה לעשות. בנוסף, הייתי אמורה להיות בחיל האוויר באיזשהו תפקיד ששמעתי שהוא מאוד קשה, וזה הלחיץ אותי עוד יותר. רציתי פשוט ללכת לאוניברסיטה וללמוד משהו שאוהב, להיות חופשיה ולא שייכת לאיזשהו גוף מסוים.

הימים שעברו החלו להיות לי כגיהינום עלי אדמות. סבלתי בעבודה, בכיתי כל הזמן כשחשבתי על הצבא, התחלתי לישון גרוע או בכלל לא כשהתחילו לי התקפי החרדה באמצע הלילה. לא הייתי מצליחה להירדם, והייתי צריכה להרגיע את עצמי או לצפות ביוטיוב עד שהייתי סחוטה כדי באמת להשקיט את הראש שלי. כדי לדחוק את כל מה שהרגשתי בפנים.

הייתי זומבי, חצי מתה בפנים.

כמה ימים לפני שעזבתי את העבודה, רגע לפני שהתכוננתי לצבא, הרגשתי משהו בצוואר שלי. משהו שהרגיש כמו גולה בצד שמאל, מתחת ללסת. מתמימותי חשבתי שנתפס לי הצוואר באזור ולכן אני מרגישה שם משהו. החלטתי לא להתעסק עם זה במשך כמה ימים כי יכול להיות וזה יעבור מעצמו, אבל המחשבות חזרו שוב ושוב לזה. אינטואיטיבית ידעתי שמשהו לא בסדר כשזה לא עבר.

אני זוכרת שזה היה הלם לגלות שזה סרטן. אני זוכרת שלא הפסקתי לבכות וחשבתי שאני הולכת למות. אני זוכרת את התמיכה של המשפחה והחברים. אני זוכרת שזו הייתה תקופה קשה אבל מלמדת. מעצימה. שמה דברים בפרופורציה.

תמיד אמרתי לעצמי שהסרטן היה מתנה. כי עצם הקבלה שלו גרמה לי לחשב מסלול מחדש. לעצור את הכל, לנוח, להראות לעצמי כמה כוח ועוצמה יש בתוכי. נתתי לעצמי להיעזר באנשים ופשוט להיות. לא הייתי במרדף אחרי משהו מסוים. בפעם הראשונה באמת ובתמים טיפלתי בעצמי ונתתי לעצמי את תשומת הלב שהייתי צריכה.

לכל דבר יש סיבה, גם למחלות

למה אני מספרת את כל זה? מכיוון שאני יודעת שאני זו שהבאתי את הסרטן על עצמי. לא רציתי ללכת לצבא, רציתי ללמוד כמה שיותר מוקדם, רציתי לטוס עוד לחו״ל, רציתי חופש… וקיבלתי את כל זה. קיבלתי את כל מה שרציתי כתוצאה מהמחלה.

אני בטוחה שישאלו אותי, אבל למה בחרת בסרטן? בפשטות, לא בחרתי בו במודע. אבל זה בדיוק מה שהייתי צריכה לעבור. זה היה בדיוק מה שביקש להתבטא מתוכי כתוצאה מכל מה שאגרתי.

בין שאנשים יסכימו איתי בנושא ובין שלא – זו לא הנקודה. הייתי צריכה לעבור את התקופה הזו בייחוד כיוון שהייתי ממש בתחילת ההתעוררות הרוחנית שלי; כשעוד נטיתי בין להאמין בחוקי היקום ולצאת מהמטריקס, לבין להישאב לתוך המציאות המדומה מחדש. תהליך ההתעוררות מביא כל מיני אתגרים כאלה ואחרים, ולא תמיד האתגרים האלו נעימים. אבל אלו האתגרים שאנחנו צריכות לעבור כדי לעזור לנו לבחור במה שנכון לנו יותר. ואנחנו צריכות לבחור בחיים. אנחנו צריכים לבחור באמת. והאמת הזו תתגלה אך ורק אם אנחנו ניתן לדברים להתפתח כמו שהם, ניתן לעצמנו את הזמן ללמוד ולהבין ולקפוץ מדרגה תודעתית.

הכל תלוי באיך אנחנו משקיפות על דברים כמובן. כל דבר יכול להיות טוב, רע, או נייטרלי. אנחנו אלה ששמות את התגית. יכולתי לקחת את החוויה הזו כרעה, ולהמשיך לחוות אותה עוד ועוד ועוד. כי מה שאנחנו שמות עליו את הפוקוס, הוא זה שיחזור אלינו שוב בחוויה הארצית.

העולם הוא מראה למי שאנחנו בפנים. והעולם הראה לי באותם ימים בדיוק את מה שהייתי צריכה לראות. ועם זאת – לא וויתרתי. לא הסכמתי שסבל וכאב יהיו המציאות שלי. אז שיניתי את עצמי (רק בדיעבד אני מבינה את זה כמובן) – והמראה גם כן השתנתה.

---

וכמה מילים למי שהיום מתמודד/ת עם סרטן או כל מחלה אחרת שצצה משום מקום, שגורמת לו/ה לכאב ולסבל – שום דבר לא קורה סתם, גם לא המחלה הזו. היא שם מסיבה מסוימת, סיבה שרק אתם תוכלו באמת להבין את המקור שלה. אין שום דבר בחיים שלנו שאין לו סיבה, ולכן העבודה היא פנימית בלבד. רק אתם תוכלו לעזור לעצמכם, במידה ותבחרו בזה. ברגע שתגיעו לשורש הבעיה, תהיו בחמלה ואהבה כלפי עצמכם ותתנו לעצמכם את המקום להבין שאתם לא מוגדרים לפי המחלה שלכם. להיפך, קחו זאת כסימן טוב, כסימן להתעורר. כסימן להתחיל בשינוי פנימי שהנשמה שלכם רוצה וצריכה.

היעזרו במי שמסביבכם במידה ואתם מרגישים צורך בכך. אתם לא לבד בזה, ולא משנה עד כמה המציאות נראית כאילו היא תקועה, או שהמחלה נראית כאילו היא לעולם לא תעזוב אתכם – זה רק המיינד שמסרב להאמין בדרך אחרת. הוא מסרב להאמין בדרך של ניסים ואפשרויות. כי הכל אפשרי, גם בכל הנוגע למחלות.