מסע ההתעוררות הרוחנית שלי

For the English version click here

מגיל מאוד צעיר, אני זוכרת שלא הרגשתי שייכת. לא הרגשתי שייכת לסביבה, לאמונות, לדרך שבה המשפחה שלי חיה. תמיד הייתי בעולם פנטזיה כזה או אחר, בורחת מהמציאות שלי. רוצה יותר. מחפשת יותר. אני חושבת שזה שילוב של מסע הנשמה שלי (של הדמות שבחרתי להיות), ושל הסביבה בה גדלתי.

לא הייתה לי ילדות נוראית. היא הייתה רגילה לחלוטין, עם עליות ומורדות כמו בכל משפחה. אני לא מאשימה את ההורים שלי בדרך שבה הם חינכו אותי, הרי הם עשו הכל בדרך שבה הם יודעים לנכון. לפני שהגענו לעולם הזה, בחרנו את החיים שלנו, את הדמות שלנו, את המשפחה שלנו ואת האנשים שיהיו מסביבנו וגם את אלה נכיר בהמשך. כל אחד ואחד מהם בא כדי לעזור לנו להתעורר וללמוד על עצמנו יותר. כיום אני יודעת שאם לא הייתי עוברת את מה שעברתי במהלך השנים, את כל נקודות הציון הללו שהציפו בי כאב או עצב, לא הייתי מתחילה להתעורר לאמת כפי שהיא.

מגיל קטן האמנתי באלוהים כפי שהדת היהודית מאמינה – כמקור חיצוני שיש לציית לחוקים ולכללים שלו. זה לא החזיק הרבה מאוד זמן, עד שהרגשתי שאולי אין אלוהים ובהמשך פשוט האמנתי שיש איזשהו כוח עליון (אבל, למען האמת, זה היה פשוט חזרה של מה שאמא שלי תמיד הייתה אומרת. אני פשוט הסכמתי איתה ולקחתי את הקונספט הזה איתי). בכל מקרה, זה תמיד היה נתון לשינוי כי משהו בתוכי נמשך לחיפוש האמת, לחיפוש עצמי.

אפשר לומר שהמסע שלי לגילוי האמת ולהתעוררות התחיל מרגע שנולדתי, אבל אני כן חושבת שצריך לציין את העובדה שבאחד הטיולים בחטיבת הביניים, החברה הכי טובה שלי הכירה לי את הספר ״הסוד״. הספר הזה דיי מוכר, וממה שאני יודעת הוא גם ספר שעזר להמון אנשים בתחילת הדרך הרוחנית שלהם בתקופה שבה הוא יצא. אני זוכרת שבשבילי הספר הזה היה אבן דרך. המשכתי לחקור את נושא ״כוח המשיכה״ וכן קראתי את הספרים שבאו אחרי ״הסוד״, כשלצד זה צפיתי בסרט מספר לא מבוטל של פעמים כדי להזכיר לעצמי שיש משהו מאחורי זה. יש כאן אמת שצריכה להתגלות. זה נתן לי אישור במובן מסוים שהכוח טמון בי, שאני יכולה להיות זו שיוצרת את המציאות של עצמי ואכן הצלחתי ״למשוך״ לחיים שלי כל מיני דברים, אבל זה מעולם לא היה משהו עקבי. זה בא והלך בגלים – האמנתי בתמצית של הספר הזה, ועם זאת חזרתי למיינדסט הקודם שלי והאמנתי לסיפורים של הדמות הגשמית שלי כי היו המון דברים שרציתי והם לא קרו. יש אמת כלשהי בספרים של ״הסוד״ אבל עדיין, משהו שם היה חסר.

כשגיליתי שאני חולה בסרטן בסוף 2014, עדיין הייתי רדומה מבחינה רוחנית. מה שכן, זכרתי שיש חשיבות לאיך שאנחנו מתייחסים למחלות בגוף שלנו וזה (בנוסף לתמיכה של המשפחה והחברים) מה שעזר לי להחלים מהר ולהבין שאני לא מוגדרת על ידי המחלה. אשתף על כך יותר בהמשך.

בסוף 2020 הכרתי את כתביו של נוויל גודארד והוא שינה את הדרך שבה אני רואה את המציאות ואת החוקיות של העולם. נוויל היה מורה רוחני במאה ה-20, והוא כבר לא בין החיים. עם זאת, הספרים שלו, הכתבים שלו, השיעורים שלו, הקלטות מההרצאות שלו – המשיכו הלאה. בתקופה שהכרתי את כתביו, עברתי משהו שגרם לי לחזור לאמונות הרוחניות שלי, ולהתעמק בהן יותר. ואני מודה לעצמי שזה קרה, כי אילולא זה, הייתי ממשיכה בחיים בתוך המטריקס. מאז שהתחלתי לחקור לעומק את כל הנושא של התודעה, של מי שאנחנו באמת, של העולם הזה שאנחנו חיים בו – הכל השתנה. אני כבר לא יכולה לחזור אחורה ולהמשיך חיים ״רגילים״. אני כבר לא יכולה להמשיך לחיות בתוך מה שאנחנו קוראים לו מציאות המטריקס.

התנסיתי הרבה – זימנתי לעצמי כל כך הרבה סיטואציות שונות, זימנתי לעצמי שפע של דברים חומריים, של אנשים… וראיתי כל כך הרבה השתקפויות שכבר לא יכולתי להאמין שמשהו ממה שקורה לי בחיים הוא ״צירוף מקרים״.

כי אין דבר כזה צירופי מקרים. הכל מדויק.

כל יום שעבר, רק קירב אותי לאמת. והאמת היא? כולנו אחד. כולנו מגיעים מאותה הוויה – הוויה אלוהית. אלוהים הוא לא כוח עליון מחוצה לנו. הוא חלק מאיתנו. הוא אנחנו. מתחת למעטה המסיכות של כל אחד ואחד מאיתנו – אנחנו פשוט המקור. אנחנו הכל. כל דבר ודבר שקורה לנו בחיים – בין אם זה במודע ובין אם לא – אנחנו אלה שמזמנים אותם. דברים טובים ודברים רעים. דברים שנכונים לנו וגם דברים שלא נכונים לנו. הכל זה ניסוי וטעייה.

בסופו של דבר, כל דבר שקורה בכאן ועכשיו הוא נייטרלי לחלוטין. אנחנו, הדמויות שלנו, שמים את התגית של מה זה טוב ומה זה רע. מה נכון ומה לא נכון.
מסע ההתעוררות הרוחנית שלנו הוא לא נקודת ציון אחת ומשם עליה, אלא התפתחות הדרגתית. אני יכולה לראות את זה אצלי במיוחד, שאומנם נפתחתי לעולם הזה בגיל מאוד צעיר, אך אולי לא הייתי מוכנה לכל זה בשלב הזה. הייתי צריכה לעבור עוד המון שיעורים ומכשולים כדי ללמוד ולהתפתח ולהבין שהמציאות הזו היא לא כפי שהיא נראית, אלא היא אשליה טהורה. ואיך נבין את זה ללא חוויות? ללא ניסיונות?

חשוב לי להדגיש כי לא משנה היכן אתן במסע שלכן, תהיו בטוחות שאתן במקום הנכון. תהיו באמונה שלא משנה מה קורה או מה הפחדים שלכן אומרים – אתן מסוגלות לעבור את הדרך הזו. אתן צריכות לעבור את הדרך הזו כדי ללמוד ולהתפתח, כדי להאמין עוד יותר במי שאתן באמת ובכוח הפנימי שלכן. לא סתם תהליך ההתעוררות הוא תהליך הדרגתי ושונה מאדם לאדם. לפעמים הוא מהיר, לפעמים הוא איטי. אנחנו צריכות אומץ, אומץ להסתכל על הדברים כפי שהם ולתת לתחושות ולרגשות לעבור דרכנו ללא שיפוט ודרך אהבה (וזה לא תמיד הכי פשוט, אני יודעת 🙂 ).

אישית, לא הייתי מוותרת על שום חוויה שחוויתי בעבר, בין שהיא הייתה נעימה או פחות נעימה. כל החוויות והסיטואציות שעברתי היו אלה שעיצבו אותי, שעזרו לי לגדול ולפתח את התודעה שלי ולהיות מי שאני היום. ואולי בעתיד אהיה גרסה שונה, אבל היא תהיה מפותחת יותר, עמוקה יותר, מבינה יותר. תהליך ההתעוררות קורה לאורך כל החיים שלנו כאן בעולם הגשמי, זהו לא מטרה או יעד אחד.

תהנו מהרגע, מהכאן ועכשיו ותהנו מהדרך מהמסע המדהים שאתן עוברות.